26/06/2022, 07:38
אתר: לומדים קבלהקורס: לומדים קבלה (לומדים קבלה)
אגרון מונחים: מילון מונחי קבלה
אורות עליה:ד) אורות עליה: |
אשא דכיא:ה) אשא דכיא: |
אש נכפפת:ו) אש נכפפת: |
אשת חיל עטרת בעלה:ז) אשת חיל עטרת בעלה: |
באר:ח) באר: |
בולט:ט) בולט: |
בוצינא דקרדינותא:יוד) בוצינא דקרדינותא: |
ביאה קדמאה:יא) ביאה קדמאה: |
ביאה שניה:יב) ביאה שניה: |
בכור נוטל פי שנים:יג) בכור נוטל פי שנים: |
בן:יד) בן: |
בן בכור:טו) בן בכור: |
בני זו"ן:טז) בני זו"ן: |
בנין הצלע:יז) בנין הצלע: |
בקיעת נקב באחור חזה:יח) בקיעת נקב באחור חזה: |
בקיעת כל מחיצות:יט) בקיעת כל מחיצות: |
ברית:כ) ברית: |
ברית רובע הוא:כא) ברית רובע הוא: |
גבורות דב"ן דמ"ה:כב) גבורות דב"ן דמ"ה: |
גבורות דב"ן דב"ן:כג) גבורות דב"ן דב"ן: |
גבורות זכרים:כד) גבורות זכרים: |
גבורות נקבות:כה) גבורות נקבות: |
ד' בריתות:כו) ד' בריתות: |
דורמיטא:כז) דורמיטא: |
דלת וציר א':כח) דלת וציר א': |
דלת וציר ב':כט) דלת וציר ב': |
דם נדת:ל) דם נדת: והמ"ן שבנוקבא, הם גו"ע דנשמה, שכל בחינות מ"ן הללו, מתבררים ע"י מע"ט דתחתונים, ע"כ יכולים מעשיהם לחזור ולקלקל כל התיקונים שנתבררו על ידיהם. ולכן עונותיהם גורמים אשר החותם, שכבר היה מספיק לתחום גמור, שנחתם בכח האש נכפפת כנ"ל. ובכח החותם הב' דבליט בסוד ''חומת" מג' אהיה דאמא. הנה כל התיקונים האלו, אינם מספיקים עתה, אחר שגרמו העונות שהחותם והתחום נהפכו. לנדת, כי נד התחום במשהו ממקומו, ותיכף מתהפך החותם, ונעשה לבחינת נדות דותה, ואז המ"ן הנבררים, שכבר היו בסוד יין, חוזרים ונופלים לבי"ע כבתחילה מטרם שנבררו, והמה מתהפכים שם לדם, כי באו שוב להתלבשות הקליפות כבתחלה, ונעשו דוממים שם, כי דם הוא מלשון דממה. ונתבאר, שמסבת עונות התחתונים, נהפך החותם שה"ס תחום, לנד"ת, כי נתקלקל התחום בין הקדושה לקליפה. ואז, נתהפך היין שה"ס המ"ן שכבר נברר מהקליפות, ונעשה לדם, משום ההתלבשות בחיצונים. וז"ס "דם נדת". והבן היטב. אמנם גם בזה ההתהפכות לדם, יש שיעורים, אם מעט ואם הרבה, ואם כל בחינת העובר, וזה תלוי במדת קלקול שגרמו העונות, הגורמות לנדנוד התחום, כמ"ש במקומו. (תשפ"א אות ע"ג) |
דרך ירידה:לא) דרך ירידה: |
דרך עליה:לב) דרך עליה: |
הארת הגבורות:לג) הארת הגבורות: |
ה' דמים טהורים:לד) ה' דמים טהורים: |
ה' דמים טמאים:לה) ה' דמים טמאים: |
ה"ת דהוי"ה:לו) ה"ת דהוי"ה: |
ו' זעירא:לז) ו' זעירא: |
זווג א':לח) זווג א': |
זווג ב':ל"ט) זווג ב': |
ז' זמנים דנוקבא:מ) ז' זמנים דנוקבא: |
זכרים:מא) זכרים: |
זווג מיניה וביה:מב) זווג מיניה וביה: |
זווג נשיקין:מג) זווג נשיקין: |
זווג עליון:מד) זווג עליון: |
זווג תחתון:מה) זווג תחתון: |
חותם:מו) חותם: |
חותם נקרא נדת:מז) חותם נקרא נדת: |
חיצוניות:מח) חיצוניות: |
חלק מרוחא קדמאה:מט) חלק מרוחא קדמאה: |
חסדים דמ"ה דמ"ה:נ) חסדים דמ"ה דמ"ה: |
חסדים דמ"ה דב"ן:נא) חסדים דמ"ה דב"ן: |
חצי שיעור ו':נב) חצי שיעור ו': |
חפירה:נג) חפירה : |
חקיקה:נד) חקיקה: |
טפת אודם:נו) טפת אודם: |
טפת לובן:נז) טפת לובן: |
יוד נקודות:נח) יוד נקודות: |
יין המשמח:נט) יין המשמח: |
יין מתהפך לדם:ס) יין מתהפך לדם: הנה כל עלית מ"ן, היא ע"י תפלות ומעשים טובים של התחתונים. ואם התחתונים חוזרים לסורם אח"כ, הנה הם גורמים, שאותם המ"ן שכבר נבררו ונתחברו לקדושה, בסוד יין המשמח, (עי' תשובה נ"ט) הנה עתה גורמים העונות שחוזרים ונופלים מהקדושה להקליפות, ומתהפכים שם לדם, שהוא מזון החיצונים עי' תשובה ל' (דם נדת). (תשפ"א אות ע"ג ודף תשפ"ו אות פ') |
ירושלים:סא) ירושלים: |
כלי המעלה מ"ן:סב) כלי המעלה מ"ן: |
כ"ב אותיות:סג) כ"ב אותיות: |
כ"ז אותיות:סד) כ"ז אותיות: כשאנו מבחינים לדבר גם מבחינות המ"ן, דהיינו בחינת המסך ועביות של בחינת כ"ב אותיות הן כ"ז, כי הן נבחנות בה' אותיות הסיום שנקראות מנצפ"ך. כי המסך והעביות שבהן הן כחות התחום והסיום המעכב על אור העליון מלעבור על התחום שלהן, כי זה הוא כח הצמצום הרוכב עליהן, שמכח זה יש הכאה ביניהן, ומולידות או"ח, שהוא הממשיך והמלביש לאו"י. כנודע. ולפיכך אלו ה' אותיות מנצפ"ך, הן השרשים והמוצאות של כל כ"ב האותיות, כי כל הכלים אינם, רק התפשטות המסך מניה וביה לעשרה כלים כנודע, בסוד התפשטות המלכות של ראש לגוף בפרצופי א"ק. הרי שכ"ב האותיות הן תולדות של המנצפ"ך, שה"ס ה' מוצאות שבפה הפרצוף, שעל ידי ה' מוצאות אלו נולדים גם מתבטאים כל כ"ב האותיות שבהמדבר. ויש סוד בזה, שבכתב, באות ה' אותיות מנ פצ "ך בסיום המלות. אבל בעל פה, הן מוצאות והתחלות אל כ"ב האותיות. ולפיכך יש ביחד כ"ז אותיות באלפא ביתא. |
מדת היסוד:סה) מדת היסוד: |
מדת הת"ת:סו) מדת הת"ת: מדת הת"ת היא ד' בריתות, כי אין שלימות לז"א פחות מזה. כי כל זמן שאין לו מוחין דחיה, נבחן לחסר, ואינו ראוי להוליד. וז"ס דשיעורא דגופא ד' בריתות הוא כלומר, שיהיה לו ד' קומות, שהן נמשכות לו בסוד ד' היסודות. כנ"ל תשובה ס"ה (שם) |
מחיצות:סז) מחיצות: |
מ"ם סתומה:סח) מ"ם סתומה: |
מ"ן:סט) מ"ן: |
מנצפ"ך:ע) מנצפ"ך: |
מנצפ"ך א':עא) מנצפ"ך א': |
מנצפ"ך ב':עב) מנצפ"ך ב': |
מנצפ"ך ב':עב) מנצפ"ך ב': |
נסירה:עג) נסירה: |
נער חסר ה':עד) נער חסר ה': |
א' שבואו דס"ג:א) א' שבואו דס"ג: ב' שרשים יש אל האותיות: י' ו א'. והנה באמת נבחנת הי' שהיא השורש האמיתי אל האותיות שהרי כשאנו רוצים לכתוב איזו אות אנו מתחילים עם י' דהיינו מן נקודה, וכשממשיכים הנקודה לצדדים ולמטה מצטיירת האות הנרצה. הרי ש י' היא שורש כל אות ואות. ועכ"ז, נמצאת ה א' בראש הכ"ב אותיות. ויש להבין הדבר. |
אותיות:עי' לעיל בתשובה א' (א' שבואו דס"ג). |
נער עם ה':עה) נער עם ה': |
נפש המלכות:עו) נפש המלכות: |
נקבה:עז) נקבה: |
נקודה תחת יסוד:עח) נקודה תחת יסוד: |
נשמות אנשים זכרים:עט) נשמות אנשים זכרים: |
סליק ברעותא:פ) סליק ברעותא: |
ע"ב קד"ם:פא) ע"ב קד"ם: |
עובי הקו:פב) עובי הקו: |
עיבור א':פג) עיבור א': |
עיבור ב':פד) עיבור ב': |
עיבור י"ב וט' חודש:פו) עיבור י"ב וט' חודש: |
עיבור ט' וז' חודש:פה) עיבור ט' וז' חודש: |
עיטרא דגבורה:פז) עיטרא דגבורה: |
עיטרא דחסדים:פח) עיטרא דחסדים: |
עצמות הגבורות:פט) עצמות הגבורות: |
פסיעה לבר:צ) פסיעה לבר: |
ציון:צא) ציון: |
צלם:צב) צלם: |
צלע:צג) צלע: |
קיסטא דחיותא:צד) קיסטא דחיותא: |
קצת חיות:צה) קצת חיות: |
רביע ת"ת:צו) רביע ת"ת: |
רובע ישראל:צז) רובע ישראל: |
רוחא קדמאה:צט) רוחא קדמאה: |
רי"ו:ק) רי"ו: |
שוקע:קא) שוקע: |
שינה:קב) שינה: |